אבחון הינו הערכה המתבצעת באופן שיטתי, של צורת החשיבה של ילדים ומתבגרים, והאסטרטגיות בהן הם משתמשים על מנת לפתור בעיות ולבצע מטלות. הפניה לאבחון ניתנת על ידי הגורמים הבאים במגע עם ילדים ומתבגרים; גני ילדים, בתי ספר, מסגרות של אחר הצהריים, הורים ובני משפחה אשר מבחינים בקשיים מסויימים בהתנהלות היומיומית. מטרת האבחון היא לדייק את הקושי; לימודי, רגשי, התפתחותי, תקשורתי. לקשיים ישנם השפעה רבה על מצבם הרגשי של ילדים ומתבגרים, ובכך מהווים חוסר ברווחה נפשית בכלל תחומי החיים.
ילדים ומתבגרים מופנים לאבחון כאשר קיים פער בין תפקודם ואופן התנהגותם לבין רמת התפקוד ואופן ההתנהגות המצופה מבני גילם. המטרה השכיחה ביותר לביצוע אבחון מקיף הינה להבין את הסיבה בגינה ילדים ומתבגרים נתקלים בקשיים מסוימים, ובהתאם לזאת לקבוע את דרך הפעולה הטובה ביותר בכדי להתגבר על קשיים אלו ולאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם.
האבחון מאתר ומגדיר את הקשיים, וכך ניתן להבנות את המשך התהליך הטיפולי לילדים ומתבגרים, לדייק את התחום המתאים להתמודדות עם הקושי שאובחן ובכך להגביר את תחושת המסוגלות ואת הרווחה הנפשית של ילדים, מתבגרים ובני משפחותיהם.
אבחונים נעשים על ידי אנשי מקצוע מהתחומים הבאים: פסיכולוגים חינוכיים, שיקומיים או קליניים, נוירו-פסיכולוגים, וכן מאבחנים דידקטיים ופסיכודיקטיים שעברו הכשרה ייחודית לצורך כך.