25.1.2023
מאת צוות INDEKIDS
לא מעט אנשים תוהים מהו ההבדל שבין אימון לטיפול. חשוב לדעת כי פסיכולוגיה על הזרמים השונים בה היא מקצוע בן יותר ממאה שנים. אימון לעומת זאת הוא מקצוע חדש באופן יחסי ויש לו הגדרות שונות וכן זרמים שונים. אולם, גם לטיפול הפסיכולוגי וגם לאימונים משותפת התפיסה אשר דוגלת באחראיות של האדם לחיים שלו.
מהם ההבדלים בין טיפול פסיכולוגי לאימון אישי?
המטרה של אימון ילדים ומתבגרים היא לאפשר לכל מתאמן ליצור לעצמו חיים טובים יותר. הגדרות אחרות הנוגעות לאימון יכולות להתמקד בעניינים שונים לרבות ביצוע, מימוש עצמי, הישגים, מצוינות ועוד. לרוב האימון מתבצע בתהליך של שיחות שבהן המאמן מעודד את המתאמן להגדיר לעצמו מטרות, להכיר את החוזקות שלו, את נטיות הלב ולהשיג באמצעותם את המטרות שלו. במילים אחרות ניתן לומר כי המאמן מסייע לכל מתאמן ליצור לעצמו את החיים שהוא רוצה לחיות. האימון מתבסס כאמור על כך שכל מתאמן צריך להיות אחראי לעצמו, למעשים שלו, לתוצאות של המעשים שלו ולמחשבות שלו וכך למעשה הוא שונה מפסיכולוגיה שכן, בניגוד לטיפול פסיכולוגי, האימון איננו מתיימר לרפא חולי כלשהו הנוגע לנפש של המטפל והוא איננו עוסק בתרפיה אלא רלוונטי לכל אדם שהוא בריא בנפשו. מעבר לכך, למאמנים אישיים אין הכשרה לעסוק במצבים נפשיים שונים וכן אין להם הכשרה כלשהי לנהל דיאלוג טיפולי. המאמן למעשה מנהל דיאלוג אימוני ולא דיאלוג טיפולי וההבדל בין שניהם הוא גדול ומהותי. הפסיכולוג לעומת זאת עוסק במצבים של חולי בנפש. כלומר, אנשים אשר לוקים בבעיות נפשיות שונות יכולים לגשת לפסיכולוג, כאשר המטרה שלהם היא לקבל סיוע בהתמודדות עם אותו החולי בצורה הטובה ביותר עד לכדי ריפוי.
עבודת הפסיכולוג אל מול עבודת המאמן
ישנם אספקטים שונים אשר באים לידי ביטוי בעבודה של הפסיכולוג ואינם באים כלל לידי ביטוי בעבודה של המאמן. המאמן לא עוסק בשאלות אשר נוגעות בכאן ועכשיו והוא בוודאי לא בוחן את המתאמן שלו בהתאם לנורמות שונות הנוגעות לבריאות נפשית. הוא מסתכל קדימה יחד עם המתאמן, כאשר המטרה העומדת על הפרק היא חיים טובים יותר שהמתאמן מעוניין לחיות. הוא לא מסייע למתאמן באמצעות חקירת הנפש שלו או הבהרה של עניינים שונים שהיו בעבר, אלא הוא עושה זאת באמצעות העיצוב של האופן שבו המתאמן צריך לחיות את חייו מרגע זה והלאה.
ההבדל המדובר למעשה משפיע על סוג הלקוחות אשר מגיע לכל אחד מבעלי המקצוע הללו. לפסיכולוג יש כלים לטפל באנשים אשר סובלים מבעיות נפשיות שמכבידים על החיים שלהם בהווה, ואילו המאמן מציע כלים לאנשים המעוניינים לשפר את העתיד שלהם, מבלי לנבור בעבר, כאשר אותם אנשים אינם סובלים מבעיות נפשיות כאלה ואחרות, אלא מגיעים עם רקע של בריאות נפשית.
האחראיות של האדם באימון או טיפול
את ההבדל המהותי בין אימון לבין טיפול פסיכולוגי ניתן לזהות בשימוש השפתי. אנשים המגיעים למאמן קרויים: “מתאמנים” ואילו אנשים שמגיעים לפסיכולוג קרויים: “מטופלים”. האנשים שמגיעים לאימון מעוניינים למעשה להיות אקטיביים. בטיפול לעומת זאת, האדם מוגדר כמטופל בשל העובדה שהמטפל הוא האקטיבי בהליך הטיפולי. אדם אשר מגיע לאימון אישי חייב להבין שהוא לא יכול להישאר פסיבי אלא לפעול ולקחת את האחראיות על המעשים שלו ועל התוצאות שלו. הוא לא “מאומן” אלא “מתאמן”. כמו בספורט, גם בתהליך של אימון אישי, כל מתאמן נדרש להתאמן בפועל בכדי לשפר את הביצועים שלו. שינוי לא יתרחש לאדם שעוסק בספורט תחרותי אם הוא ישאיר את העבודה בידי המאמן שלו וממש כך גם באימון מהסוג הזה. בכדי שיתרחש שינוי, האדם נדרש להתאמן בעצמו על מנת להגיע לתוצאות הרצויות בחייו.
לקיחת האחראיות למעשה משנה את מערך היחסים שבין המאמן למתאמן ואף משפיעה על ההיררכיה ביניהם, על המהות של העבודה ועל האתיקה של המקצוע. בעוד שהפסיכולוג נתפס כגורם אחראי בתהליך הטיפול, הרי שבתהליך האימון הגורם האחראי הוא המתאמן. המאמן לא יכול לקחת אחראיות על אדם אחר במסגרת טיפול זה ועל כן הוא גם לא מקבל מראש את ההכשרה לטיפול שבו לוקחים אחראיות על מטופל ולפיכך, הוא אינו מוכשר לעשות זאת מבחינה מקצועית.
הפסיכולוג לעומתו למד שנים רבות את תורת הנפש, הוא לוקח אחראיות על המטופל ומסייע לו בהליך ריפוי נפשי באמצעות כל הידע הטיפולי שלמד.
מי יכול לבחור באימון אישי?
פסיכולוג אשר מקבל מטופל חדש, מאמין בוודאי כי אותו מטופל חש תחושת אחראיות כלשהי על חייו, אך הוא לא תובע ממנו לגלות את האחראיות האישית המלאה בכל צעד שהוא עושה ובכל רגע. אימון לעומת זאת לא יכול להתקיים אם המאמן איננו תובע מהמתאמן לקחת אחראיות מלאה על עצמו ועל החיים שלו. המאמן יכול לעבוד רק עם אנשים שאינם עומדים בפני התפרקות נפשית, וכן רק עם אנשים שאינם מצפים שאחרים יעשו את העבודה שלהם במקומם. המאמן חייב לראות כי עומד מולו אדם שיש לו כוחות נפש שמאפשרים לו לפעול וכן לקחת אחראיות על עצמו. הוא יכול לכוון את האדם, להעניק לו כלים טובים, אך את העבודה עצמה חייב לעשות המתאמן.
מאחר ולמאמן אין את ההכשרה לטפל בבעיות נפשיות, בניגוד לפסיכולוג, הרי שהאתיקה המקצועית מחייבת אותו לסרב לאמן אנשים שלא מתאימים לאימון לרבות: אנשים המאובחנים עם בעיות נפשיות שונות, אנשים הסובלים מבעיות מהותיות ועמוקות הנוגעות לנפש שאין לו את הכלים לסייע להם ועוד. מאמן מקצועי צריך לדעת כיצד לכוון לקוח שאיננו מתאים לאימון לבעל מקצוע מתאים עבורו שהוא: פסיכולוג או פסיכיאטר במקרה הצורך.